<h1>שבלי הלקט הלכ' יו"ט סימן רמ"א</h1>
<h2>דף כח:</h2>
דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש וכו'. וכל הנקראת מלאכה לגבי שבת הוא מלאכה ליום טוב ואסור לעשותן חוץ ממלאכת אוכל נפש דתנן [לקמן ל"ו ע"ב] אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. [ותניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד] ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש, מאי טעמא דתנא קמא דאמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו, ור' יהודה אמר קרא לכם לכל צרכיכם, ורבנן הא כתיב לכם לכם ולא לנכרי לכם ולא לכלבים, ורבי יהודה כתיב הוא וכתיב לכם לא קשיא כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב. כתב בעל היראים [סימן ש"ד] כשם שאסרנו מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כך אסרו מדרבנן אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב, הלכך טחינה והרקדה שאפשר לעשותן מערב יום טוב אסור לעשותן ביום טוב. ובירושלמי מפרש אך אשר יאכל לכל נפש מן ושמרתם את המצות כלומר מן הלישה ואילך, אבל שאר מלאכות כגון קצירה ועימור ודישה וברירה טחינה והרקדה אסורין, ואם נאמר כי איסור קצירה משום שהוא מוקצה מחמת חיבורו בקרקע וקרא כתיב והכינו, נילף לשאר מלאכות.
<h2>דף לו:</h2>
כל שחייבין עליו משום שבות וכו', ותנן בפרק משילין כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב, אלו הן משום שבות לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש, ולא רוכבין על גבי בהמה גזירה שמא יחתוך זמורה, וכל תשמיש בהמה ואילן קרוי רוכבין ועולין ואסור להשתמש בהן ביום טוב, ואוקימנא פרק מי שהחשיך והלכתא צדדין אסורין צידי צדדים מותרין ואפילו להנהיגה במקל אסור דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. וכל פחות משלושה סמוך לקרקע יצא מתורת אילן ומותר להשתמש בו כדתנן בפרק המוציא תפילין טרשין שהן גבוהים מן הארץ שלושה טפחים לא ישב עליהן, ולא שטין על פני המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין. ירושלמי ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו זאת אומרת שאסור להושיט דבר להוליכו מאצלו ודכוותה אסור לאדם להושיט דבר ולהביאו אצלו. ר' אבא מרי ור' מתניה הוו יתבין חמון לחד בר נש פצל מיא להכא ולהכא ושתי [אמר] ר' אבא מרי לר' מתניה חדא היא דאמר ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו אמר ליה הדא הוא דתנן שובר אדם את החבית ליכל ממנו גרוגרות. ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר. ירושלמי טיפוח הבא לרצונו סיפוק הבא מחמתו. אלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולציןג ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום גזירה משום מקח וממכר. ודווקא פירי דטבילי מאתמול אבל עיסה שנילושה ביום טוב נפרוש ממנה חלה ביום טוב.
אין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד וכו', תניא במכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הנכרי מלאכתך, אתה אומר כן או אינו אלא לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך אבל יעשה הנכרי מלאכתך ת"ל ששת ימים תעשה מלאכה הא לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הנכרי מלאכתך, למדנו מכאן שאסור ישראל להניח נכרי לעשות מלאכתו בשבת וימים טובים מדאורייתא. אבל אם נתן לו ישראל המלאכה מערב שבת או מערב יום טוב מותר דלא נקרא מלאכת ישראל, ודווקא בתלוש ובקיבולת וברשותו של נכרי, אבל בשכיר אסור בתלוש ואפילו ברשותו של נכרי. ובמחובר אפילו ברשותו של נכרי ואפילו בקיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר. וכבר הקדמתי לכתוב בזה בהערוגה של מעלה מזו הלכה רכ"ד ובערוגת שבת הלכה קי"ב.
